ירון

האם יש דרך אחת להצלחה? 

זהו סיפור על יחסים, על קשר, על רצון להתקרב, על רגשות ועל בחירה. 

הם הגיעו אליי, זוג הורים ובנם בן ה-18, מתוך מקום מורכב בחייהם שבו הם מתקשים לתקשר.
ישנה הרבה אהבה ואכפתיות הדדית, אך גם חוסר אונים, פחד, תסכול גדול והרגשה שמשהו לא עובד טוב. 

על אף הדאגה הרבה לבנם, ממנה הם פועלים, הם מגיעים למריבות וריחוק.
הוא מאבד מוטיבציה לפעולה,ישן ולא קם לבית הספר, לא עובד ומבקש כל הזמן כסף.
ההורים כועסים ומצפים שיעבוד כדי לממן את כל צרכיו.
כשהוא כבר הולך לבית ספר, הוא נשאר בחוץ ולא לומד.
הם חוששים שהוא לא יסיים בגרות מלאה והוא רוצה רק להתבטל ו
"מה יהיה אתו? איך יצליח בחיים? הוא תיכף בן 18, אנחנו כבר לא נוכל להגיד לו מה לעשות. אנחנו מפחדים לאבד אותו.השיחות שלנו תמיד בצעקות, מתפוצצים אחד על השני." 

אני מקשיבה. הם נשמעים לי כמו משפחה מדהימה, מלאה באהבה ואני רוצה כבר לקפוץ איתם למים.
יש להם המון מוטיבציה לעבודה והנער -גבר, גם הוא פתוח לעבודה. 

אנחנו מתחילים בבירור הקולות הקטנים של ההורים המקסימים, קולות מבלבלים: "רגע אנחנו מלאים באהבה ואשמה, מרגישים שפעלנו לא נכון ומנסים לפצות ורגע אנחנו מתפוצצים עליו כי מרגישים שהוא עבר את הגבול".
אנחנו מחזקים עמדות בסיס שלהם כהורים, מפתחים חשיבה ושפה לתקשורת עם בנם. 

אני מתחילה לפגוש גם אותו במפגשים אישיים, מכירה נער נפלא: הוא מגדיר לעצמו רצון, רוצה לחיות חיים מלאי משמעות וסיפוק, בוחר שאיפות וכוונות לחייו ומשרטט פעולות להצלחה. 

באיטיות, אך בהתלהבות, הוא מתחיל לזוז ממקומו.
הוא מסמן לעצמו מסלולי הצלחה אפשריים ובוחר במסלול אחד, שאגב היה שונה מהמסלול שההורים ייעדו לו.
הוא זה שמגדיר מה יכולים להיות מסלולי חייו והוא גם הבוחר, מתוך הבנת ההשלכות לבחירותיו.
תוך זמן מה, הוא גם יוצא לחפש עבודה, מתחיל לעבוד, מתחיל שיעורי נהיגה, מגיע לביה"ס ולומד, כעת,  הוא בוחן שנת שירות או מכינה לשנה הבאה. 

ההורים עובדים, מתקשרים מתוך הבנה של צעדיהם וביטחון בפעולותיהם. מדברים מתוך אמפתיה, מפתחים חשיבה גבוהה, מודעים לדפוסים האוטומטיים ובוחרים עמדה לפעול מתוכה.

 זהו אשנב קטן, הצצה לתהליך מרתק שעברתי עם משפחה מסורה ולבבית שעמדה בפני קושי והתמסרה לעבודה. כעת הם צועדים בדרך שבחרו מתוך מודעות ולא מתוך הישרדות או ניסוי וטעיה.

...
מוזמנים לקרוא את המכתב להורים שכתבתי במיוחד עבורכם.